עתירה זו הינה חשובה מכמה סיבות: הראשונה היא שנושא ההכרה בנזק נפשי כ"תאונת עבודה" טרם עמד לדיון בפני בג"ץ והינו בעל חשיבות עקרונית וציבורית מהמעלה הראשונה. שנית, אין זה דבר של מה בכך כאשר מוגשת עתירה כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה. בבג"ץ זה (4690/97) נדונה שאלה מהותית אשר עמדה לדיון בשתי ערכאות שיפוטיות טרם הוגשה עתירה זו להתדיינות בפני בית הדין הגבוה לצדק.
השאלה אשר עמדה לדיון היא האם יש להכיר בדיכאון שהתפתח לאורך זמן על רקע קשיים כלכליים בניהול עסק וסגירתו, ואשר לווה בניסיונות התאבדות, כ"תאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי.
תביעה כנגד מס הכנסה
המדובר בגבר בן 66 אשר ניהל עסק וקיבל ממס הכנסה דרישות תשלום מוגזמות לטענתו במהלך השנים. הוא הגיע להסדר תשלומים עם שלטונות המס תוך שהוא לוקח הלוואות וערבונות מהבנקים. חרף זאת לא הצליח הנ"ל לפרוע את חובותיו. משלא הצליח להשיב את כספי ההלוואות לבנקים החל הוא סובל מ"דיכאון עמוק ומתמשך". בתקופה זו הוא ניסה כמה פעמים לשים קץ לחייו. בשנת 1991, נסגר עסקו של הנ"ל ומאז הוא אינו עובד.
מאז, לטענתו, הוא מצוי בדיכאון קליני ונזקק לטיפול פסיכיאטרי. תביעתו להכיר בנכותו הנפשית נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת המוסד, המדובר במתח נפשי מתמשך אשר אינו מהווה רצף של אירועים זעירים מבודדים ומאותרים בזמן, תנאי הכרחי לפי תורת המיקרוטראומה להוכיח "מחלת מקצוע".
בית הדין הארצי אשר דן בתיק זה קבע באופן חד משמעי כי המדובר ב"תאונת עבודה". בית הדין ציין כי יש לראות בדרישות שלטונות המס ובאי יכולתו לעמוד בתשלום חובותיו כאירוע תאונתי אשר גרם לדיכאון. ניסיונות ההתאבדות הינם תוצאה של הפגיעה הנפשית.
בית הדין קבע כי קיים קשר משפטי בין האירועים שארעו למשיב בעבודתו לבין הדיכאון, הניסיונות התאבדות והטיפול בעקבותיו. כנגד החלטה זו של בית הדין הגיש המוסד לביטוח לאומי עתירה זו.
הביטוח הלאומי טוען בעתירה זו כי זהו מקרה קלאסי של מתח נפשי מתמשך שלא נוצר כתוצאה מאירוע פתאומי ובלתי צפוי, וכן אין הוא בבחינת פגיעות זעירות לפי תורת מיקרוטראומה. על כן אין המדובר ב"תאונה" שהינה תנאי הכרחי להכרה כפי שנפגע ב"תאונת עבודה".
תאונות עבודה: פסיקת בית הדין
בפסיקותיו הקודמות של בית הדין לעבודה נוצרו מספר קטגוריות להכרה בפגיעות שונות בעבודה כ"תאונות עבודה" – אך דרישת ה"תאונה" שהציב החוק נשארה תמיד עומדת בעינה. גם אם נבחן את המקרה על פי יישום תורת המיקרוטראומה אין מתמלאת כאן דרישת ה"תאונה". מתח נפשי מתמשך כפי שהובא בפני בג"ץ בתיק זה, אינו עונה על דרישת החוק להראות אירוע "תאונתי".
בג"ץ אף מנסה לבחון את קיומו של "אירוע חריג" וקובע כי גם כאן, אין לראות בהתראות מס הכנסה ובחובות כבדים, להם אגב, חשופים עסקים רבים, משום "אירוע חריג". אשר על כן אין המדובר ברכיב ה"תאונה" הנדרש לצורך הכרה בתאונת עבודה.
השופטים מציינים כי דיכאון הינו פרי פועלם המשותף של מבנה האישיות של אדם, נסיבות חייו, הן בעבודה והן מחוצה לה. הקשר הסיבתי בינו לבין העבודה הוא בעייתי וקשה להוכחה.
בג"ץ אמנם נותן את דעתו לעובדה כי המדובר בחוק סוציאלי שאמור להיטיב עם נפגעי העבודה ואולם במקרה זה הוא רואה בהכרה בתיק זה כהרחבה אשר אינה עומדת בקנה אחד עם תכליתו של החוק. אשר על כן החליט בג"ץ לקבל את העתירה ולבטל את קביעת בית הדין הארצי כי המדובר ב"תאונת עבודה".