מחלת מקצוע הינה מחלה שהוכרה על ידי חוקי המדינה וביטוח לאומי כמחלה שנגרמה כתוצאה ישירה מעבודה.
החוק מגדיר רשימה סגורה של מחלות שהן ורק הן יכולות להיות מוכרות כמחלות מקצוע, ולזכות את התובעים בפיצויים וקצבאות מוגדלים. סוגי המחלות השונים כוללים גם קבוצה של מחלות עור אשר הוכרו כמחלות אשר יכולות להתפתח כתוצאה מחשיפה לחומרים, שמש או מזיקים אחרים בשעת עבודה.
תחומי עיסוק המהווים סכנה לבריאות העור
העור הוא השכבה החיצונית המגנה על גופנו. העור הוא חלק הגוף אשר בא במגע ישיר עם חומרים שאנו חשופים אליהם או באים עמם במגע, שמש חזקה, זיהומים ועוד. תחומי עיסוק רבים חושפים את העוסקים בהם לסכנות עור שונות. ישנם תחומי עיסוק הדורשים מהעובדים חשיפה ארוכה ומתמשכת לשמש בשעות החום בהם הקרינה האולטרה – סגולית גבוהה.
ישנם תחומי עיסוק החושפים את העובדים לקרינה או למגע עם חומרים מסוכנים. בין תחומי העיסוק הנמצאים בסיכון למחלות עור ניתן למנות את בעלי המקצוע הבאים: עובדי גינון, חקלאים, עובדי בניין, מנופאים, מצילים ופועלים עלולים להיות חשופים לקרינה מסוכנת של השמש.
עובדי מעבדות ומרפאות חשופים לחומרי מעבדה מסוכנים, חלקם רדיואקטיביים וכן לקרינה רדיואקטיבית במקרים מסוימים. פועלים בתחום התעשייה חשופים אף הם לחומרים מסוכנים: צבעים (צבעי טקסטיל, צבעי שיער במספרה, אמנים העובדים עם סוגי צבעים וחומרים שונים ועוד) עובדים בתחום הפלסטיק, אלקטרוניקה ובניין אף הם נחשפים לחומרים מסוכנים העלולים להזיק לעורם.
עובדים העובדים בסביבה לחה עלולים למצוא עצמם בסיכון להתפתחות פטריות וזיהומים אחרים על העור: עובדים בבריכה עלולים להיות חשופים לפגעי כלור, עובדי ניקיון חשופים לפגעי חומרי ניקיון ופגעי הרטיבות התמידית, עובדי מכבסות החשופים ללחות ולאדים מעורבים בחומרי כביסה, ועוד. עובדים החשופים לאבק וחלקיקים אחרים: עובדי נגריות, עובדי בניין, מורים החשופים לאבק גירים ועוד.
אילו מחלות עור מוכרות בגדר מחלת מקצוע?
למעשה כל מחלת עור אשר התובע מצליח להוכיח כי נגרמה לו עקב חשיפה בעבודה, יכולה להיחשב כמחלת מקצוע. החוק קובע כי מחלת עור אשר נגרמה מחשיפה במסגרת העבודה לגז, נוזל, מוצק או אבק, היא בעלת סיכוי להיות מוכרת כמחלת עבודה. מחלות עור יכולות להיות: סרטן העור, אקזמה, אלרגיה קשה ועוד.
השלבים בהכרה במחלתו של אדם כמחלת מקצוע וקבלת הזכויות
1 . בשלב ראשון על התובע להגיש תביעה לביטוח לאומי לפיה הוא מבקש להכיר במחלתו כמחלת מקצוע. חובת ההוכחה מוטלת על התובע. עליו להוכיח כי במסגרת עבודתו נחשף לחומרים או סביבה שגרמו באופן ישיר למחלת העור. יש לצרף לתביעה אישורים רפואיים והוכחות נוספות.
2 . עם קבלת האישור להכרה במחלה כמחלת מקצוע (שלב זה הוא בחלק מן המקרים השלב הארוך והקשה ביותר. לעתים יש צורך להתייעץ או להיעזר בעורך דין המומחה לנושא), מופנה התובע לוועדה רפואית. ועדה רפואית היא גוף השייך לביטוח לאומי. הועדה מורכבת בדרך כלל משני חברים: רופא ומזכיר. הועדה עוברת על המסמכים הרפואיים ועורכת תשאול ובדיקה לתובע. לאחר מכן תקבע הועדה את אחוזי הנכות לתובע, אשר מהם ייגזרו הזכויות וההטבות השונים.
זכויות חולים במחלת מקצוע
1 . דמי פגיעה: סכום כסף בגובה של 75% מהשכר למשך 90 יום. דמי פגיעה מוענקים לעובד שלא יכול היה לשוב לעבודתו ולתפקד עקב פרוץ המחלה.
2 . הגשת תביעת נכות מעבודה: תובע אשר הועדה הרפואית הכירה לו ב 9%-19% נכות, יהיה זכאי למענק כספי חד פעמי. תובע אשר הוכר כבעל 20% נכות ומעלה, יהיה זכאי לקבלת קצבת נכות חודשית.
עובדים אשר חלו במחלות עור במסגרת עבודתם יהיו זכאים להכרה במחלתם כמחלת מקצוע.